Alguna vez se sintieron solos, tanto que ni siquiera la soledad los acompañaba? Parece irónico, pero quedar huérfanos de soledad es el propio vacío. O acaso en los momentos en que estamos con nosotros mismos no tenemos una conversación con la soledad, un ida y vuelta de preguntas y respuestas? Y quién creen que nos responde? Por eso pienso que únicamente nos encontramos sin compañía cuando hasta ese diálogo es inexistente. Y de lo que hablo es de un lugar no querido, no pretendido, porque la naturaleza del ser humano es vivir en sociedad, interactuando con el semejante. Y qué vemos del otro lado del mostrador o en la otra vereda? Qué sucede cuando es uno el que se aísla a pesar de tener todo aquello que lo satisface y no desea compartir sus emociones entre pares convirtiéndose en un autista social? Acaso esto no es lo que se observa en la gran mayoría de las personalidades actuales, que se sienten más cómodos manteniendo conversaciones a través de mensajes de texto telefónicos o de redes sociales? Tengamos cuidado con esto, reflexionemos, las máquinas avanzan de manera acelerada! No vaya a ser que en un futuro no muy lejano sean ellas las que disfruten y decidan cambiarnos por un modelo mejor.
Hugo Accardi
"Solitudine"
Qualche volta si sentirono così soli che nemmeno la solitudine vi accompagnava? Sembra ironico, però restar orfani della solitudine è il vuoto proprio! O forse nei momenti nei quali siamo con noi stessi non abbiamo una conversazione con la solitudine, un'andata e ritorno di domande e risposte? E chi credete che ci risponda? Per questo penso che ci troviamo unicamente senza compagnia quando perfino quel dialogo non esiste. E ciò di cui parlo è un luogo indesiderato, non intenzionale, perché è nella natura dell'essere umano vivere in società, interagendo con i propri simili. E cosa vediamo dall'altro lato del contatore o del marciapiede? Cosa succede quando uno si isola nonostante abbia tutto ciò che lo possa soddisfare e non desidera condividere le sue emozioni con i suoi pari convertendosi in un autistico sociale? Non è forse ciò che si osserva nella maggior parte delle personalità attuali, che si sentono più a proprio agio svolgendo conversazioni tramite i messaggini telefonici o nei social network? Prestiamo attenzione a questo, riflettiamo, le macchine avanzano rapidamente! non sia che in un futuro non troppo lontano siano loro che gioiscano e decidano di cambiarci per un modello migliore.
Traducido al italiano por Irena Tettamanti (@iretettamanti)
"Solitude"
Est-ce qu’une fois vous vous êtes déjà sentis seuls, tellement que même la solitude ne vous accompagnait pas ? Ça semble ironique, mais rester orphelins de solitude c’est le propre vide. Ou n’est-il pas que dans les moments où nous sommes avec nous-mêmes n'avons-nous pas de conversation avec la solitude, un aller et retour de questions et de réponses ? Et qui croyez-vous qui nous répond ? C’est pour cela que je pense que nous nous trouvons sans compagnie uniquement quand même ce dialogue est inexistant. Et ce dont je parle c’est d'un lieu non voulu, non prétendu, parce que la nature de l'être humain est de vivre dans une société, interagissant avec le semblable. Et qu'est-ce que nous voyons de l'autre côté du comptoir ou sur l'autre trottoir ? Qu'est-ce qui arrive quand c'est la personne même qui s’isole bien qu'elle ait tout ce qui le satisfait et ne désire pas partager ses émotions avec ces proches se convertissant en un autiste social ? N'est-ce pas cela qui est observé dans la grande majorité des personnalités actuelles, qui se sentent plus confortables maintenant des conversations à travers de texto ou de réseaux sociaux ? Prenons garde à cela, réfléchissons, les machines avancent de manière accélérée ! N'allez pas faire que dans un avenir non très lointain ce soient elles qui jouissent et décident de nous changer pour un meilleur modèle.
Traducido al francés por María Salhi (@lamaroqui)
"Solitudine"
Qualche volta si sentirono così soli che nemmeno la solitudine vi accompagnava? Sembra ironico, però restar orfani della solitudine è il vuoto proprio! O forse nei momenti nei quali siamo con noi stessi non abbiamo una conversazione con la solitudine, un'andata e ritorno di domande e risposte? E chi credete che ci risponda? Per questo penso che ci troviamo unicamente senza compagnia quando perfino quel dialogo non esiste. E ciò di cui parlo è un luogo indesiderato, non intenzionale, perché è nella natura dell'essere umano vivere in società, interagendo con i propri simili. E cosa vediamo dall'altro lato del contatore o del marciapiede? Cosa succede quando uno si isola nonostante abbia tutto ciò che lo possa soddisfare e non desidera condividere le sue emozioni con i suoi pari convertendosi in un autistico sociale? Non è forse ciò che si osserva nella maggior parte delle personalità attuali, che si sentono più a proprio agio svolgendo conversazioni tramite i messaggini telefonici o nei social network? Prestiamo attenzione a questo, riflettiamo, le macchine avanzano rapidamente! non sia che in un futuro non troppo lontano siano loro che gioiscano e decidano di cambiarci per un modello migliore.
Traducido al italiano por Irena Tettamanti (@iretettamanti)
"Solitude"
Est-ce qu’une fois vous vous êtes déjà sentis seuls, tellement que même la solitude ne vous accompagnait pas ? Ça semble ironique, mais rester orphelins de solitude c’est le propre vide. Ou n’est-il pas que dans les moments où nous sommes avec nous-mêmes n'avons-nous pas de conversation avec la solitude, un aller et retour de questions et de réponses ? Et qui croyez-vous qui nous répond ? C’est pour cela que je pense que nous nous trouvons sans compagnie uniquement quand même ce dialogue est inexistant. Et ce dont je parle c’est d'un lieu non voulu, non prétendu, parce que la nature de l'être humain est de vivre dans une société, interagissant avec le semblable. Et qu'est-ce que nous voyons de l'autre côté du comptoir ou sur l'autre trottoir ? Qu'est-ce qui arrive quand c'est la personne même qui s’isole bien qu'elle ait tout ce qui le satisfait et ne désire pas partager ses émotions avec ces proches se convertissant en un autiste social ? N'est-ce pas cela qui est observé dans la grande majorité des personnalités actuelles, qui se sentent plus confortables maintenant des conversations à travers de texto ou de réseaux sociaux ? Prenons garde à cela, réfléchissons, les machines avancent de manière accélérée ! N'allez pas faire que dans un avenir non très lointain ce soient elles qui jouissent et décident de nous changer pour un meilleur modèle.
Traducido al francés por María Salhi (@lamaroqui)
“Loneliness”
Have you ever felt so alone that not even the solitude was your companion? It seems ironic, but to be an orphan of loneliness it's the emptiness itself. In those moments in which you are all by yourself, haven’t you talked at all with your aloneness? In a ping pong of questions and answers? And who do you think answers us? That's why I think we only find ourselves completely alone, if we are missing that dialogue between ourselves and our loneliness. I'm talking about an unwanted place, because as human beings we have the need to live in a society where we can interact with our peers. What do we see on the sidewalk? What do we see at the other side of the counter? What happens when you decide to keep yourself in isolation, you don't share your feelings with your peers, and you become an autistic antisocial human being? Don’t you notice that this is what happens nowadays? People feel much more comfortable maintaining conversations through text messages or social networks than face to face. We should be careful, pay attention, cool down… Technology evolves very rapidly! In the near future, machines could be the ones taking control and changing us for more superior models.
Have you ever felt so alone that not even the solitude was your companion? It seems ironic, but to be an orphan of loneliness it's the emptiness itself. In those moments in which you are all by yourself, haven’t you talked at all with your aloneness? In a ping pong of questions and answers? And who do you think answers us? That's why I think we only find ourselves completely alone, if we are missing that dialogue between ourselves and our loneliness. I'm talking about an unwanted place, because as human beings we have the need to live in a society where we can interact with our peers. What do we see on the sidewalk? What do we see at the other side of the counter? What happens when you decide to keep yourself in isolation, you don't share your feelings with your peers, and you become an autistic antisocial human being? Don’t you notice that this is what happens nowadays? People feel much more comfortable maintaining conversations through text messages or social networks than face to face. We should be careful, pay attention, cool down… Technology evolves very rapidly! In the near future, machines could be the ones taking control and changing us for more superior models.
Traducido al inglés por Julia Guzmán (@JuleR3)
"Solidão"
Alguma vez se sentiram tão sozinhos, que nem sequer a solidão os acompanhava? Parece irônico, mas ficar órfãos de solidão é o próprio vazio. Ou talvez nos momentos em que estamos com nós mesmos não tenhamos uma conversa com a solidão, uma ida e volta de perguntas e respostas. E quem vocês acreditam que nos responde? Por isso penso que unicamente estamos sem companhia quando até esse diálogo é inexistente. E eu estou falando de um lugar indesejável, não pretendido, porque a natureza do ser humano é viver em sociedade, interagindo com o semelhante. E o que vemos através da tela ou na outra calçada? O que acontece quando é um o que se isola, apesar de ter tudo aquilo que o satisfaz, mas não deseja compartilhar suas emoções entre pares convertendo-se em um autista social? Talvez isso não seja o que se observa na grande maioria das personalidades atuais, que se sentem mais cômodas mantendo conversas através de mensagens de textos telefônicos ou de redes sociais. Tenhamos cuidado com isso, reflexionemos, as máquinas avançam de maneira acelerada! Não pode ser que em um futuro não muito longe sejam elas as que desfrutem e decidam mudar-nos por um modelo melhor.
Traducido al portugués por Bárbara Meirelles (@Meirellesbabi)
"שקט"
האם אי פעם הרגשת לבד, כל כך לבד שאפילו הבדידות עצמה לא מלווה אותך? נשמע אירוני אבל להשאר יתומים על ידי הבדידות זו הריקנות עצמה. או האם זה לא המצב שברגעים בהם אנחנו עם עצמנו אנחנו מנהלים שיחה עם הבדידות, הלוך וחזור שאלות ותשובות? ומי אתם חושבים עונה לנו? זו הסיבה שאני חושב שלהשאר לגמרי לבד זה כאשר אפילו הדיאלוג הזה לא קיים. ואני מדבר על מקום לא אהוב, לא רצוי, כי אנחנו כבני אדם במקורנו שואפים לגור בתוך חברה, ליצור קשר עם אנשים כמונו. ומה אנחנו רואים בצד השני של השולחן או בעבר השני של המדרכה? מה קורה כשמישהו מבודד את עצמו למרות שיש לו כל מה שהוא צריך והוא לא רוצה לשתף אחרים ברגשות שלו, נהפך לאוטיסט חברתי? האם זה לא מה שאנחנו רואים אצל רוב האנשים היום, שמרגישים יותר נוח לנהל שיחות דרך הודעות טקסט או בהתכתבות ברשתות באינטרנט? אנחנו צריכים להיזהר, להרהר על כך, המכונות מתקדמות בתאוצה! אחרת בעתיד הלא כל כך רחוק יהיו אלו המכונות שנהנות ומחליטות להחליף אותנו במודל טוב יותר
האם אי פעם הרגשת לבד, כל כך לבד שאפילו הבדידות עצמה לא מלווה אותך? נשמע אירוני אבל להשאר יתומים על ידי הבדידות זו הריקנות עצמה. או האם זה לא המצב שברגעים בהם אנחנו עם עצמנו אנחנו מנהלים שיחה עם הבדידות, הלוך וחזור שאלות ותשובות? ומי אתם חושבים עונה לנו? זו הסיבה שאני חושב שלהשאר לגמרי לבד זה כאשר אפילו הדיאלוג הזה לא קיים. ואני מדבר על מקום לא אהוב, לא רצוי, כי אנחנו כבני אדם במקורנו שואפים לגור בתוך חברה, ליצור קשר עם אנשים כמונו. ומה אנחנו רואים בצד השני של השולחן או בעבר השני של המדרכה? מה קורה כשמישהו מבודד את עצמו למרות שיש לו כל מה שהוא צריך והוא לא רוצה לשתף אחרים ברגשות שלו, נהפך לאוטיסט חברתי? האם זה לא מה שאנחנו רואים אצל רוב האנשים היום, שמרגישים יותר נוח לנהל שיחות דרך הודעות טקסט או בהתכתבות ברשתות באינטרנט? אנחנו צריכים להיזהר, להרהר על כך, המכונות מתקדמות בתאוצה! אחרת בעתיד הלא כל כך רחוק יהיו אלו המכונות שנהנות ומחליטות להחליף אותנו במודל טוב יותר
Traducido al hebreo por Tal Resenzweig (@SuenoAzul)
